Tomorrow, January 13, 2024, would have been my father’s 91 birthday. It’s been thirty years since his untimely departure, but he was bigger than life, and I feel his presence always. I think of him, wondering what he would say about the challenges Israel faces today.
And as if by magic, while reading through some of his letters yesterday, I came across a poem he wrote in 1955 when he was twenty-two. This passionate piece was written in response to the public torture and hanging of Moshe Marzouk and Samuel Azar in Cairo, Egypt. The two, known as “Kedoshei Kahir”, the Martyrs of Cairo, were executed on January 31, 1955, after being tried on charges of spying for Israel. The poem, written 69 years ago, seems timeless.
In honor of your birthday Abba, we wish for the hostages to return home, for our brave soldiers to be safe, and for peace to come to Israel and the world soon in our days 🔯
אתה בליבי תמיד 💙 ת.נ.צ.ב.ה 🙏 עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עליינו ועל כל ישראל והעמים במהיר בימינו 💐
אנדרטת פאר
גם אני עמדתי רכון באותה עצרת
ואקשיב ברטט נאומים – שאינם מרבים תפארת
בעיקר הייתי מהרהר ותוהה, כי ביום בוקר בהיר
על אהבתם ארץ זו, הובלו לגרדום אחים בקהיר
לבי התמלא שצף קצף, והלם וזעם בחמת נקם
כי פרק עינויים אכזרי לעמי התרחש ונרקם
אמרתי לחוש, לפרוץ, לכוון התלינים, שבכחם לצרור
להתקרב אל אחים בסבלם ולקרא להם דרור
הלא זה ידכאני, כי על עמי תתגבר חלאת אדם
ולארצי פרשו רשת, כדי להטבילה בדם
לא גדר וקו גבול ברצוני היום לקבוע
כי אם זכות לחיים ואויר חופשי לתבוע
בהשכל והגיון, ארים קול אדיר וחזק
מרעיש תבל ומלואה, עובר לוהט כבזק
לשאול למה ומדוע, ירדפנו כל רוצח
ישתולל לילה ויום – בסתר ובגלוי- כגבור וכמנצח
כל יום ותלאותיו, כל מקום וקרבניו
העם הצמא לישע, נטרד לקבור את בניו
חדשים לבקרים, כל עין תדמע דומם
באין דרך להכניע, לדכא ולהחליש – השיקוץ המסומם
רב הדרך לפנינו, עוד גדול המאבק
אין כוח שיפרידנו, כי הלב אל לב נדבק
דוד לדור יביע אומר, יכפוף ראש בדומיה
כי דם קדוש לא ימחק, אך יהיה טל תחיה
נשאב מנו רעננות, עוז ועוצמה לבאות
לדשן עצמות העם בו נוכל להתגאות
כל כדרו שיפלט, אף גופות יהא פולח
יעורר ויגביר חילים, כי דם המכבים בעורקינו קולח
גם בבוא יום לו נקווה, ושלום עם ערב ישרור
את אלה אחים גאים, אותם נוקיר ונזכור.
יגון עד ירעיד נפשי, אשתוחח כהלום רעם
ואתיצב במשאלת
?אם כה עגום המצב למה התבל צוהלת
רק אתמול נסער הלב, והתקדש בדם טהור
שנשפך בידי זדים, והיום נכספנו לגלי אור
אבות ובנים יחושו, לשאת עין לתפילה למרום
ששעת רצון תגיע ותרגיע, ודם ישראל יחדל לזרום
כי אנו נשאף לבנות ארץ, לקומם חרבות עולם
לראות ביתנו מתנוסס, ומוגן ומוטח ומושלם
ועל אלה שהיו ואינם נתאבל, אף נקים לזכרם חיש מהר
בעומק הכרתינו ומצפונינו, פן נשכחם בנתיים – אנדרטת פאר
–חביב שמעוני
ירושלים, 1955,ינואר 31
“I, too, stood bent and trembling at that rally
and listened to speeches – which lacked luster
mostly, I pondered and wondered, because on a bright morning
for their love of country, our brothers were led to the gallows in Cairo.
My heart filled with shock and fury, with heat of vengeance
because another cruel chapter of torment unfolded for our people.
I wanted to break thru the guards,
to approach our brothers in their suffering and set them free.
It upsets me that scum of man has harmed my people once again
and weaved a net to immerse our land in blood.
No boundary or borders do I wish to discuss today
but our right to live and our free air to claim.
With reason and logic, I raise a mighty strong voice
resounding throughout the world, passing like lightning,
I ask: why and for what reason, does every vile murderer want to pursue us?
They rage night and day – secretly and openly, parading as heroes and winners.
Every day has its suffering, every place has its victims.
Our people thirst for peace, but bury their sons instead.
Every new morning, every eye shed silent tears
so hard to crush and destroy those blood drunken bugs.
The road ahead is long, the struggle is even greater–
but no force will separate us, for heart-to-heart we are connected.
Generation to generation will tell our story, bowing heads in silence,
for holy blood will not be blotted out, it will become new dew of life
to draw from it freshness, strength and power for the coming days.
It will strengthen the backbone of our people so we can be a proud nation.
Every bullet and casualty will awaken and strengthen our forces,
for the Maccabees’ blood flows in our veins.
Even when the day we hope for will finally come, and peace will prevails,
we will always cherish and remember our fallen brothers.
Eternal grief trembles my soul, I shake like a thunderclap
as I stand and I question: If the situation is so grim, why is the world rejoicing?
Only yesterday our hearts shook, sanctified by pure blood
spilled at the hands of evil, and today we yearn for rays of light.
Fathers and sons lift their eyes in prayer to Heaven:
for mercy to calm and soothe, and that Israel’s blood will cease to flow.
For we aspire to build a country, to restore what was destroyed
to see our home protected, secure, thriving and in peace.
And for those who were and are no longer here, we will swiftly build
in the depth of our hearts and conscience, lest we forget them too soon – a monument of glory.”
— Haviv Shimoni
Jerusalem, January 31, 1955
Member of Israel Knesset
Founder, National Association of Kurdish Jews in Israel
